<h1>פ"ד מ"ה</h1>
<h2>דף כב:</h2>
והתם בבכורות לעיל מהא [ל"ו ע"א] גרסינן נאמן הכהן לומר הראתי בכור זה ובעל מום הוא. ובגמרא אמר רב יהודה אמר רב נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי (הכהן) [ישראל] במומו. מאי טעמא מילתא דעבידא לגלויי היא וכל מילתא דעבידא לגו לגלויי לא משקרי בה אינשי. ואמר רבא אף אנן נמי תנינא נאמן הכהן לומר וכו'. מאי טעמא לאו משום דעביד לגלויי לא משקר. ודחי ליה התם משום חומרא דקדשים בחוץ לא אכיל אי לאו דשרא ליה חכם דתמימים בחוץ לא חשיד למיכל וכל שכן לשחוט דקאי עליה באיסור כרת. אבל הכא כיון דחשידי כהנים להטיל בו מום בבכורות או לגרום להם מום, לא מהימן למימר מאיליו נפל, ואפילו כי אמר ישראל נתנו לי במומו. מתיב רב שזבי האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן ממי שהוא מעשר אינו נאמן. ואמאי לימא מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי. ומשני מצי לאישתמוטי למימר עלואי הוה מהימן. סיפא ודאי מסייעא ליה מאיש פלוני הרי זה נאמן. התם כיון דאית ליה תובע. פירוש שזה מחזר לשאול (מי) [מן] המוכר מירתת שליח, ובכה"ג מהימן ולאו משום דעבידא לגלויי. ומשנה זו [היא] במסכת דמאי פרק הלוקח פירות
